את הארוחות יש להגיש כשהילדים ערניים, שכן ילדים עייפים לא אוכלים היטב.

הניסיון הראה שאין בעיה בארוחות בוקר ומנחה, שכן הילדים רעננים ולאחר שינה בריאה.

את ארוחת הצהריים לעומת זאת, אין להגיש מעבר ל- 11:30 שכן לילדים הקטנים אין את הכוחות שיש למבוגרים והם פשוט נרדמים על השולחן, במידה ומנסים להאכילם בשעות המתאימות למבוגרים .

השעה 11:30 היא המאוחרת ביותר בה הקטנים אוכלים כראוי ולשובע. אחרי הכל, זה הדבר החשוב ביותר.

יחד עם זאת, תמיד יש חריגים. לדוגמה : ילד שלא ישן כראוי בלילה בגלל סיבה כזו או אחרת. הילד מגיע לארוחה עייף ומותש וכמעט לא נוגע במזון. במקרה זה, אין להכריח את הילד לאכול אלא יש להשכיבו לישון. לאחר שיתעורר רענן, יש להאכילו בנפרד למרות הקושי שבדבר.

אסור ללמוד ממוסדות גדולים, בעלי חוקים נוקשים, שם מי שאוכל בזמן שבע ומי שלא אוכל בזמן נשאר רעב. חשוב להאכיל כל ילד עד שובע.

במהלך הארוחה יש ללמד את הילדים כללי התנהגות. ראשית, על הילד לדעת את מקומו הקבוע בשולחן האוכל. נטילת הידיים וחשיבות ההיגיינה היא דבר שחשוב מאוד להטמיע בילדים. תרבות אכילה גם היא דבר חשוב ויש לחנך את הילדים לא להתחיל באכילה עד שכל הילדים יושבים במקומם והגננת נתנה את הסכמתה להתחיל בסעודה. לבסוף יש ללמדם לאכול בכוחות עצמם.